הוועדה למילים בשימוש כללי עוסקת במונחי קרבת משפחה בעקבות פניות רבות שהתקבלו מן הציבור. בשאלות הנפוצות: "האם יש שם לבן הנין?" "איך צריך לומר – 'בן דוד שני' או 'בן דוד מדרגה שנייה'?" "מה הנכד של אחותי בשבילי? ומה אני בשבילו?"

התלבטויות אלו ודומותיהן אינן חדשות. בשנת תש"ג (1943) פנתה הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל אל ועד הלשון בעניינם של מונחי קרבת משפחה לצורך רישום בספרי הזהב של הקק"ל. בעקבות זאת פרסם הוועד את הרשימה "שמות לציון קרבת־משפחה". אך רבים מן המונחים אינם מתאימים עוד למציאות הלשונית שהתפתחה בדורות שלאחר מכן. למשל, באותה הרשימה בן האח הוא נֶכְדָּן ובן הנכד הוא שִׁלֵּשׁ. אך בציבור נקלטו דווקא אַחְיָן (הצעת משה זיידל על פי שם פרטי בתנ"ך) ונִין (לפי ועד הלשון נין הוא צאצא).
הוועדה למילים בשימוש כללי קיבלה עליה לרענן את הרשימה הוותיקה, לעדכן אותה על פי הנוהג כיום, ולנסות למצוא פתרונות לקרבות משפחה שעדיין לא התגבש בהן נוהג מוסכם.

אחת ההתלבטויות היא מה יהיה המונח לבן הנין – ריבע או חימש. מקור המילה ריבע בתנ"ך והיא מופיעה לצד שילש. מכמה פסוקים אפשר להבין ששילש הוא נכד וריבע בן הנכד: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי" (שמות כ, ד ועוד). ואולם מפסוק אחד יש המבינים ששילש הוא בן הנכד וריבע הוא בנו: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות לד, ז). לפי הבנה זו קבע ועד הלשון שריבע הוא בן הנין, ונראה שיש המשתמשים במילה במשמעות זו כיום. אחרים קוראים לבן הנין חימש – מילה שחידושה מיוחס לביאליק. כדי לברר איזה מן המונחים רווח יותר הוועדה פונה לציבור במדור 'מן השטח' באתר האקדמיה.

עוד הוועדה מתלבטת כיצד ייקרא אחי הסב: ברשימת ועד הלשון נקבע דּוֹד סָב. יש הנוקטים 'דוד רבא' או 'דוד גדול', וכן הוצעו לוועדה סַבְיָן וסָבָן. הוועדה מבקשת לדעת כיצד נתפסת קרבת המשפחה הזאת – האם רואים באחי הסב מעין דוד או שמא רואים בו מעין סב?
לקרבה ההפוכה – נכד האח – מוצע נֶכְדָּן, שכאמור נקבע ברשימת ועד הלשון לבן האח. הצעה זו נתקבלה מן הציבור, ואף יש שהעידו על שימוש במילה. עוד הוצעו לוועדה נכדון, אחיינין ואחיין זוטא.