עם עלייתו של המשורר אורי צבי גרינברג ארצה ב־1924 הוא פסק לכתוב ביידיש ודבק בעברית המתחדשת.
המשך קריאה >>
מאמרים
"חֲתַכְתִּיהָ כְּאֵבֶר הַחַי מִן הַנֶּפֶשׁ": הפרֵדה של אצ"ג מן היידיש
מאת: נטע דן
"דוכיף ודוכיפת, צוצלת וצוצל": לשונו של מאיר שלו בכתיבה לילדים
מאת: נטע דן
לכבוד שבוע הספר העברי תשפ"ג, מאמר חדש באתר סוקר חדשנות לשונית ותחבולות לשון מגוונות בכתיבתו של מאיר שלו לילדים.
המשך קריאה >>
לתולדות הביטוי "חס וחלילה"
מאת: מיכאל שניידר [ז"ל]
לשוננו פה, א (תשפ"ג), עמ' 51–63
הצירוף "חס וחלילה" נראה כמטבע שטבעו חכמים, אך ביטוי אינו מופיע בספרות חז"ל, והעובדה שהוא נמצא בכמה דפוסים של התלמוד והמדרש נובעת מפיענוח מוטעה של ראשי התיבות ח"ו כ"חס וחלילה" במקום "חס ושלום".
המשך קריאה >>
תרס"ח–תשי"ט (1908–1959): אליעזר בן־יהודה, מלון הלשון העברית הישנה והחדשה
מאת: ראובן מירקין
לשוננו לעם נז, ג (תשס"ח), עמ' 180–190
במאמר מובאת סקירה על מילון בן־יהודה – "החיבור הלקסיקוגרפי המקיף ביותר בתולדות המילונות העברית החדשה" – תולדותיו, אופיו, ייחודו והביקורת שנמתחה עליו.
המשך קריאה >>
פרקים בתולדות המילונות העברית החדשה: מילון בן־יהודה
מאת: ראובן מירקין
לשוננו נד (תש"ן), עמ' 311–323
הכותב סוקר את מילון בן־יהודה – תולדותיו, ייחודו והישגיו על רקע תקופת חיבורו.
המשך קריאה >>
חידושי המילים של אליעזר בן־יהודה (לפי מילונו)
מאת: ראובן סיוון
לשוננו לעם יב, ב–ג (תשכ"א)
במאמר נסקרים כל חידושי המילים של בן־יהודה המובאים במילונו.
המשך קריאה >>
אליעזר בן־יהודה ותחיית הדיבור העברי
מאת: ראובן סיוון
לשוננו לעם כד, ג–ד (תשל"ג), עמ' 65–116
במלאת 50 שנה למותו של בן־יהודה כתב ראובן סיוון על פועלם של הראשונים – בן־יהודה וחבריו – "שבלהט אהבתם לעמם ולשפתו חוללו את נס תחיית הדיבור העברי".
המשך קריאה >>
ממילונו של בן־יהודה ועד היום
מאת: זאב בן־חיים
דברים שנשא פרופ' זאב בן־חיים בישיבה חגיגית של מליאת האקדמיה לרגל חנוכת יד בן־יהודה בשנת היובל למותו של אליעזר בן־יהודה (תשל"ג – 1973).
המשך קריאה >>
עיוני לשון: "לכבוד" בפתיחת מכתב – מקורה וגלגוליה
מאת: רות שטרן
אקדם 71, מרחשוון תשפ"ג – נובמבר 2022
אחת הנוסחאות הבולטות ביותר במכתבים בימינו, בעיקר מכתבים רשמיים, היא נוסחת לכבוד, המופיעה לפני הזכרת שמו של נמען המכתב. מניין נוסחה זאת?
המשך קריאה >>
עוד כמה מחשבות על "רק אני, אני ואתה"
מאת: אמונה אֵלון
אקדם 71, מרחשוון תשפ"ג- נובמבר 2022
גם משיר הילדים הנודע של ביאליק אפשר ללמוד על עומק הקרבה של המשורר למקורות ישראל, מן התנ"ך ועד לחוכמת הנסתר ולחסידות.
המשך קריאה >>
דוחק השיר בתורת־הלשון העברית בימי־הביניים
מאת: אסתר גולדנברג
מחקרי לשון מוגשים לפרופ' זאב בן־חיים בהגיעו לשיבה, ירושלים תשמ"ג
המאמר מתפרסם לזכרה של אסתר גולדנברג שהלכה לעולמה בתמוז תשפ"ב (יולי 2022) – באדיבות הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
המשך קריאה >>
על פתיחה מוטעית של קיצורים וראשי תיבות
מאת: מרדכי מישור
אקדם 70, תמוז תשפ"ב – יולי 2022
קיצורים וראשי תיבות עשויים לציין ביטויים שונים זה מזה, כידוע. למשל ראשי התיבות ז"ל יכולים להתפרש 'זיכרונו לברכה' וגם 'זה לשונו'. בדרך כלל ההקשר מכוון את הקורא לפירוש הנכון. אבל, כאמור, רק בדרך כלל. הנושא אינו חדש ונדון בספרות המחקר. מאמרו של חבר האקדמיה, מרדכי מישור סוקר כמה קוריוזים הנוגעים לעניין שנקרו לו.
המשך קריאה >>
חיי הלשון בספרות העברית
מאת: אבנר הולצמן
אקדם 70, תמוז תשפ"ב – יולי 2022
דברים שנשא פרופ' אבנר הולצמן בכינוס המדעי הבין־לאומי המקוון "העברית החדשה: תמונת מצב" שהתקיים באדר א' תשפ"ב (מארס 2022).
המשך קריאה >>
גלגולה של חולצה
מאת: תמר קציר (כץ)
העברית סט, א-ב (תשפ"ב), עמ' 71–80
רוב שנותיה של השפה העברית עברו עליה בלא המילה חֻלְצָה, עד אשר חידשהּ ההיסטוריון ואיש הלשון יוסף קלוזנר בשלהי המאה התשע־עשרה. אך לְמה בדיוק כוון חידושו מלכתחילה?
המשך קריאה >>
שימוש הלשון: הצורה הפנימית
לשוננו לעם א, ג (תשרי תש"ו), עמ' 3–5
במאמר קצר זה הכותב מדגים את הרעיון שבו הוא חותם את דבריו: "תחיית הלשון העברית בפינו ובעטנו לא תהא של ממש כל זמן שנסתפק בידיעת צורתה החיצונית של הלשון ולא נחתור בכל כוחנו ובכל מאודנו להשליט עלינו גם את צורתה הפנימית…"
המשך קריאה >>
אֱלִיעֶזֶר בּוֹט יְהוּדָה
האם המחשב יכול להמציא מילים בעברית? חוקרות באוניברסיטה העברית בנו מערכת המנסה לחקות את תהליך היצירה האנושית של חלופות עבריות תמורת מילים לועזיות.
המשך קריאה >>
קריינא דאיגרתא: האקדמיה ולשון הקריינים
מאת: רות אלמגור־רמון
אקדם 69, טבת תשפ"ב – דצמבר 2021
דבריה של רות אלמגור־רמון, חברת האקדמיה ללשון העברית ויועצת הלשון ברשות השידור ותאגיד השידור "כאן" במעמד ההוקרה לקרייני ישראל, בישיבת מליאת האקדמיה ביום י"א בתמוז תשפ"א (21 ביוני 2021).
המשך קריאה >>
שקיעי ספרדית יהודית בעברית החדשה
מחקרים בעברית בת זמננו מאת אורה (רודריג) שורצולד, תשע"ט
מאמרה של פרופ' אורה (רודריג) שורצולד דן בהשפעתה של הספרדית היהודית (לדינו) על העברית החדשה – מילים שאולות, תרגומי שאילה, שימושי לשון ועוד.
המשך קריאה >>
יין חדש בקנקן ישן
מאת: ניסן נצר
לשוננו לעם מג, א (תשנ"ב), עמ' 15–19
הלך לעולמו ד"ר ניסן נצר – בלשן ומורה בחסד. לזכרו המבורך אנחנו מפרסמים כאן מאמר קצר פרי עטו על תחיית מילים עתיקות בעברית החדשה.
המשך קריאה >>
הצירופים "וזה" ו"או משהו" בעברית המדוברת בת־זמננו
מאת: אנה ענבר
לשוננו פג-ד (תשפ"א), עמ' 424-401
המחברת עוסקת בביטויים "וזה" ו"או משהו" בעברית המדוברת בת זמננו – היא דנה במעמד הדקדוקי שלהם ובתפקידיהם בשיח מתוך עיון בהיבטים הקוגניטיביים, החברתיים והתרבותיים של השימוש בהם.
המשך קריאה >>
למה שלא נקרא לחתול "חתול"?
מאת: אהרון דולגופולסקי
המאמר של הבלשן פרופ' אהרון דולגופולסקי מזמין את המתעניינים להתחקות על מקור המילה חתול בלשונות אירופה בדרך סיפורית מרתקת.
המשך קריאה >>
שמות עבריים למחלות צמחים של גידולים חקלאיים ועצי יער בישראל
אקדם 50, תשע"ד (2014)
עם תִרבותם של צמחים ניתנו שמות למחלותיהם. במקרא ובמשנה נזכרים שמות מחלות צמחים כגון שִׁדָּפוֹן, יֵרָקוֹן, גָּרָב, עֹבֶשׁ ונֶמֶק. מתחילת העשייה החקלאית המודרנית בארץ בשליש הראשון של המאה העשרים החלו במתן שמות עבריים למחלות צמחים, והשלימה את המלאכה ועדה מיוחדת בשיתוף האקדמיה. רשימת שמות מחלות הצמחים אושרה ופורסמה בשנת תשע"ד.
המשך קריאה >>
על גלוסר המילים השאולות מיוונית ומרומית
מאת: נורית שובל־דודאי
אקדם 68, ניסן תשפ"א – אפריל 2021
לרגל פרסומו של גלוסר המילים השאולות מיוונית ומרומית בהוצאת האקדמיה לשון העברית מספרת המחברת ד"ר נורית שובל־דודאי על מילים אלו הנמנות באוצר המילים של לשון חכמים, ורבות מהן משמשות עד ימינו.
המשך קריאה >>
שְׁחוֹרָה — כינוי למשקה העשוי מקפה
מאת: אורי מלמד
אקדם 60, תשע"ח (2018)
במאמר זה המחבר דן בשאלה איך הפכה המילה העברית 'שחורה' לכינוי לקפה בערבית של יהודי תימן.
המשך קריאה >>
להרקיע לשחקים – ממתיחה להגבהה
מאת: יעקב עציון
אקדם 57, תשע"ז (2016)
צירוף הלשון 'הרקיע שחקים' רגיל בעברית החדשה, ומשמעותו (הממשית או המושאלת) – עלה עד לשמים.
המשך קריאה >>
זכרייה, זכריני או אוזן העכבר
מאת: יעקב עציון
אקדם 58, תשע"ז (2017)
בשנת תרס"ה (1905) כתב חיים נחמן ביאליק את השיר "קומי צאי אחותי כלה", המתאר בצבעוניות וברגש את בוא האביב, עת מלבלבים העצים וקרני האור מרקדות בין השושנים.
המשך קריאה >>
הֲוָי — בבואה של מילה רוסית
מאת: ראובן מירקין
לשוננו לעם לט (תשמ"ח), עמ' 205–210; אקדם 59, תשרי תשע"ח (2017)
במאמר קצר הזה המחבר מתחקה על חידושה של המילה הווי – מה מקורה מי חידש אותה ומתי, ממתי היא מתועדת במילונים, מה ניקודה ומה הוראתה.
המשך קריאה >>
דרשות סמויות בהגדה של פסח
מאת: מרדכי מישור
אקדם 68 (ניסן תשפ"א, אפריל 2021)
ההגדה של פסח נועדה לקיים את מצוות "והגדת לבנך". התורה מספקת לנו טקסט שאפשר לקיים בו את המצווה: "וידוי ביכורים" (דברים כו 5–8). פסוקים אלו מתפרשים בהגדה בדרך המדרש.
המשך קריאה >>
מה אמרו קדמונינו במקום "או־קיי"
מאת: מרדכי מישור
העברית סח (תשפ"א) א, עמ' 18–23
המחבר מצא בכתבים הקדומים שני תחליפים מפתיעים למילה "או־קיי": לְחַיִּים או בגרסה של הארמית הבבלית לְחַיֵּי והמילה אֲבָל.
המשך קריאה >>
ישראל מייצאת מילים
מאת: אמנון שפירא
לשוננו לעם מג, ב (תשנ"ב), עמ' 43–46
מה הקשר בין פיורד וגייזר למכתש ופער? ומה העניין שמצאה הוולשית בלשוננו? במאמר קצר ומרתק מספר הכותב את סיפורן של קומץ מילים מן העברית הישראלית שפילסו דרכן ללשונות אירופה.
המשך קריאה >>
אירנה גרבל – החברה הראשונה באקדמיה
מאת: אריה אולמן
בשנת תשי"ז (1957) נבחרה אירנה גרבל כחברה־יועצת – האישה הראשונה בקרב חברי האקדמיה (שנתיים אחריה נבחרה גם לאה גולדברג לחברה־יועצת).
המשך קריאה >>
העלאת תרומה: בין פיתוח לשוני לחידוש הלכתי
מאת: דוד סבתו
לשוננו פג (תשפ"א), עמ' 7—23
אחד מן החידושים בלקסיקון הפועל של לשון חכמים הוא השינוי במשמע השורש על"י. במקרא הוא משמש בעיקר במשמע של תנועה פיזית לגובה, ובלשון חכמים נוסף לו גם משמע של ביטול.
המשך קריאה >>
על המבטא העברי ב"קול ישראל"
לשוננו לעם טו (תשכ"ד), עמ' 83–110
בפגישת צוות "קול ישראל" עם חברי האקדמיה ללשון העברית נדונה שאלת המבטא העברי הנדרש בשידורים: הגיית הח' והע', הדגש החזק והשווא הנע ועוד.
המשך קריאה >>
החיסון העברי הראשון
מאת: יעקב עציון
אקדם 67, מרחשוון תשפ"א – נובמבר 2020
ברחבי העולם שוקדים במרץ רופאים וחוקרים על מציאת חיסון למחלה שמחולל נגיף הקורונה. מניין הגיעה המילה חיסון במשמעה הרפואי אל העברית?
המשך קריאה >>
שיחות עם עגנון על חברה ולשון
מאת: אהרן בר־אדון
אקדם 67, מרחשוון תשפ"א – נובמבר 2020
המחבר שוחח עם הסופר ש"י עגנון בהיות עגנון בן 81 ובין השאר עלתה בשיחה שאלת השימוש בשפה העברית בקרב יהודים בארץ ובגולה.
המשך קריאה >>
![טקסט מן תקופת הגאונים ושמעתי בני כי הכאבתה את עיניך, ובאמונת שמים מיום ששמעתי זאת נגרה עיני לילה ויומם ומיאן [=ומאין] הפוגות. וכתבתה לי כי קניתה טִילָרִין [=מזרן]. ואם תישמע בני לעצתי. מכור אותו ויהיו הדמים [=הכסף] בידך. והשמר לך בני [...]](https://ahl.org.il/wp-content/uploads/geonim-1-300x169.jpg)
לא לגאונים בלבד – הצצה היסטורית לשונית לתקופת הגאונים
מ"אם פולניה" ועד חשד לשחיתות
העבודה במפעל המילון ההיסטורי מספקת הצצה לחיי היום־יום של היהודים לפני כאלף שנה.
המשך קריאה >>
לאטימולוגיה של כמה מלות סלנג בעברית הישראלית של ימינו
מאת: אהרן בר־אדון
לשוננו לעם לה (תשמ"ד), עמ' 19–25, 44–50, 72–79
המחבר מתחקה על היוולדותם של ביטויי העגה חֶרְבּוֹן, מחורבן, חִרְבֵּן, הִתְחַרְבֵּן ואָכַל חֶרְבּוֹן.
המשך קריאה >>
"אפיקומן הוא! כי לא ידעו מה הוא" – על דרכיה של מילה אחת בתולדות המילונאות העברית
מאת: חנן גפני
לשוננו פב (תש"ף), עמ' 357—370
על אף האזכורים המעטים יחסית של האפיקומן בספרות חז"ל הוא זכה לעמוד במרכז שלל דיונים ביצירה התורנית מחד גיסא, ובספרות המחקר מאידך גיסא.
המשך קריאה >>
תחיית הלשון – האומנם נס?
מאת: מרדכי מישור
לשוננו לעם מ–מא (תשמ"ט–תש"ן), עמ' 208–214
אומרים שתחיית הלשון היא נס.
תחיית הלשון העברית, הקדושה, העתיקה, ה"מתה" (כפי שהבלשנים מכנים לשון שאינה משמשת לתקשורת טבעית), הפיכת לשון כזו ללשון חיה, מודרנית וחילונית – יש בה כדי לעורר פליאה.
המשך קריאה >>
איך קיבל הפיל את החדק שלו בעברית
לשוננו פב (תש"ף), עמ' 296–300
היום כל ילד יודע שאפו הארוך של הפיל הוא חדק. ואולם במקרא 'חדק' אינו אלא מין קוץ, וכן הוא בספרות שלאחר המקרא עד העת החדשה.
המשך קריאה >>
ביאליק ובן־יהודה — מחלוקת בין מחדשים
מאת: שמואל אבנרי
אקדם 66, סיוון תש"ף – יוני 2020
לקראת יום השנה לפטירתו של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק – מאמרו של שמואל אבנרי, מנהל הארכיון והמחקר בבית ביאליק.
המשך קריאה >>
"לשון עבר היא לשוני"
מאת: יעקב עציון
אקדם 66, סיוון תש"ף – יוני 2020
סקירה של שתי מחברות, הכתובות בכתב ידו הרהוט של מארי משומר בן שמואל נסים, מהחשובים שבחכמי עדן. המחברות מלמדות על לימוד עברית בעדן לפני כמאה שנה.
המשך קריאה >>
על שמות מקומות ערביים מדומים; איך אומרים 'הורסט' בעברית
מאת: יהודה זיו
הגאוגרף יהודה זיו (תרפ"ו–תש"ף, 1926–2020) הלך לעולמו שְׂבע שנים ומעשים. יהודה זיו שילב בחייו המקצועיים את שלוש אהבותיו: הגאוגרפיה של ארץ ישראל, ההדרכה והלשון. כמה ממאמריו ראו אור בכתב העת "לשוננו לעם" בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, ומתוכם אנחנו מביאים כאן שניים.
המשך קריאה >>
בין טרנסקריפצייה לטרנסליטרציה: התעתיק מעברית לאותיות לטיניות
מאת: רונית גדיש
העברית ס, א–ב (תשע"ב), עמ' 43–60
המאמר סוקר את השאלות והבעיות שמציב התעתיק של מילים בשפה אחת לאותיות של שפה אחרת, ואלה מודגמות בתעתיק מעברית לאותיות לטיניות. לפני הקוראים נפרסים השיקולים בקביעת הכללים והיתרונות והחסרונות של הפתרונות השונים שהוצעו.
המשך קריאה >>
בגלל שהיא ברת תוקף
העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 99–121
יש שצורות המופיעות בתעודות העבריות הקדומות – ובעיקר בטקסטים שאינם נחשבים מופתיים – אינן מתיישבות עם מה שקבעו אנשי התקן או עם מה שמקובל לראות בו כלל של העברית התקנית, ואז נוצר פער מעניין בין נתוני העברית הקדומה למערך הידע של משתמשי העברית בימינו.
המשך קריאה >>
"לַמְּדֵנִי דבר בדברי לשון"
מאת: ברכה דלמצקי־פישלר
אקדם 40, שבט תש"ע – ינואר 2010
במלאת חמישים שנה ללכתם של הסופר ש"י עגנון וחוקר הלשון חנוך ילון ושלושים שנה למותו של דב סדן אנחנו מפרסמים שוב את מאמרה של ברכה דלמצקי־פישלר על הקשרים בין השלושה.
המשך קריאה >>
הערות לשון, משלבים ולהגים בספרו של אלי עמיר 'אהבת שאול'
מאת: יעקב מנצור
לשוננו לעם נ, ב (תשנ"ט), עמ' 80–92
בחודש טבת תש"ף (ינואר 2020) הלך לעולמו חבר האקדמיה וחוקר הלשון העברית והערבית היהודית פרופ' יעקב מנצור. לזכרו מתפרסם המאמר פרי עטו.
המשך קריאה >>
מחזר של השפה העברית
מאת: פניה עוז־זלצברגר
העברית סו, א–ד (תש"ף), עמ' 113–117
בערב לזכרו של עמוס עוז שהתקיים באקדמיה ללשון העברית כמה חודשים לאחר מותו השתתפה בתו פרופ' פניה עוז־לצברגר ונשאה דברים על הקשר העמוק של אביה לעברית.
המשך קריאה >>
העוגה וחבית היין; הגונב מגנב
מאת: בן־ציון פישלר
בחודש מרחשוון תש"ף הלך לעולמו בן־ציון פישלר שבע ימים ומעשים. הוא שלח ידו גם במחקר העברית, ועיקר מעייניו בתחום זה היה חקר הניבים והפתגמים. בייחוד חביבים היו עליו ״פתגמי חז״ל שחז״ל לא אמרום״.
המשך קריאה >>
לתולדות שמות הצמחים דַּם הַמַּכַּבִּים, חַמָּנִית-חַמָּנִיָּה
מאת: עפר כהן
לשוננו לעם נ, א (תשנ"ט), עמ' 48–51
"ככה" בעברית המזרחית בישראל: בחינה סינכרונית והיסטורית
מאת: יהודית הנשקה
לשוננו פא (תשע"ט), עמ' 371–385
המאמר מנתח את הרכיב הלשוני ככה, ועומד על קשריו עם הערבית היהודית ששימשה בפי דוברים ישראלים בני הדור הראשון לעלייה.
המשך קריאה >>
פירוש רש"י לתורה והמסורת האשכנזית הקדומה של לשון חז"ל
מאת: אריאל שוה
לשוננו פא (תשע"ט), עמ' 150–160
בעיון הקצר המחבר מבקש להדגים את תרומת יצירתו הפרשנית הענפה של רש"י לתורה לחקר לשון חז"ל.
המשך קריאה >>
מפני מה אין מלך המשיח בא
מאת: ישראל בן־דוד
לשוננו לעם מה, ד (תשנ"ד), עמ' 179–181
המחבר דן בהיבטים הלשוניים של שני מטבעות הקשורים למשיח: (א) "ואף על פי שיתמהמה"; (ב) "היכונו לביאת המשיח".
המשך קריאה >>
חילופי חולם (חסר) וקמץ
מאת: ישראל בן־דוד
לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 12–17
בעברית הנוהגת היום הקמץ נהגה a, וזהו 'קמץ גדול', ויש קמץ הנהגה o והוא מכונה 'קמץ קטן'. קמץ קטן מקורו חולם, כגון שָׁרְשׁוֹ שיסודו שֹׁרֶשׁ. המחבר מראה שברוב רובם של המקרים במקרא קמץ שביסודו חולם (חסר) הוא קמץ קטן ולא קמץ גדול.
המשך קריאה >>
להד״ם ואחיו
מאת: ברכה דלמצקי־פישלר
לשוננו ס, א–ב (תשנ"ז), עמ' 33–51
המאמר מתאר את השתלשלות השימוש בזוגות הצירופים 'לא היו דברים מעולם' וניגודו 'כבר היו דברים מעולם', 'כבר היה לעולמים' וניגודו 'ולא היה לעולמים' – בתולדות הספרות העברית.
המשך קריאה >>
צירופי ימינו ומאגר המילון ההיסטורי
מאת: ברכה דלמצקי־פישלר
לשוננו לעם עז, א (תשס"ח)
המאמר סוקר שפע רב של צירופי לשון על רקע העבודה במדור הספרות החדשה של מפעל המילון ההיסטורי.
המשך קריאה >>
מטבע ושיבוביו: על שני צירופים וגלגוליהם בספרות
מאת: ברכה דלמצקי־פישלר
לשוננו לעם נ, א (תשנ"ט), עמ' 12–21
המאמר עוסק בשני מטבעות לשון מוכרים ובגלגוליהם: בין לטוב בין למוטב ובקליפת אגוז.
המשך קריאה >>
הכתיב העברי בין עילגות לשמרנות
מאת: רונית גדיש
פורסם במדור מכתבים למערכת בעיתון הארץ ב־26 ביוני 2019
הדברים נכתבו בתגובה לדברי ביקורת של עטרה אופק בעניין הכתיב העברי והחלטות האקדמיה ללשון העברית.
המשך קריאה >>
על השימוש באל ובל־ לפני שם עצם ובכינויים בעברית בת ימינו – היבטים תחביריים וסמנטיים
דברי המפגשים השנתיים ה־29 וה־30 של החוג הישראלי לבלשנות על שם חיים רוזן בעריכת חוה בת־זאב שילדקרוט ואביב אמית, תשע"ה, עמ' 4–21
שינויים במינוח – מן הציבור אל האקדמיה
מאת: רונית גדיש
אקדם 59, תשרי תשע"ח
פניות רבות שאנחנו מקבלים מעלות סוגיות חברתיות שמעסיקות את הציבור ויש להן גם פן לשוני. מקצתן מולידות בסופו של דבר החלטות – הן בדקדוק הן במינוח.
המשך קריאה >>
מדרון חלקלק
מאת: שלמה אבינרי
אקדם 64, תשע"ט
דברי אזהרה נוקבים מאת פרופ' שלמה אבינרי, חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה, על המעבר להוראה בשפה האנגלית באוניברסיטה העברית.
המשך קריאה >>
השם טֶבַע
מאת: גד בן־עמי צרפתי
לשון ועברית 5, תשנ"א, עמ' 20–24
המילה החשובה והבסיסית כל כך בימינו טֶבַע נוצרה רק בלשון חז"ל, אך בלשון זו שימשה במשמעות 'מַטְבֵּעַ'.
המשך קריאה >>
אהרן אהרנסון, השעונית והאלמוות
מאת: יעקב עציון
אקדם 64, תשע"ט
100 שנה למותו של אהרן אהרנסון, איש המדע והמעש – סקירה מעניינת על מאמר ביקורת פרי עטו על רשימת שמות עבריים לצמחים המצויים בארץ שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913).
שימוש מטאפורי במונח הלכתי
מאת: אפרים בצלאל הלבני
מים מדליָו 25–26 – למדין מן ההגדות (תשע"ד–תשע"ה)
מונחים הלכתיים הם קרקע פורייה לשימוש מטאפורי, וכך מצאו רבים מהם מקום מחוץ לעולם ההלכה.
המשך קריאה >>
ישראל אהרני ופעילותו בוועד הלשון
מאת: זהר עמר
העברית סה ג–ד (תשע"ט)
ישראל אהרני כונה "הזואולוג העברי הראשון". הוא עלה ארצה בשנת תרס"ב (1902) בעקבות הרצאה ששמע על פועלו של אליעזר בן־יהודה ובלט ביחסו הנלהב לתחיית העברית.
המשך קריאה >>
לפתרונהּ המתוקן של חידה מאת משה בן אברהם דרעי הקראי
מאת: אורי מלמד
העברית סה, ג–ד (תשע"ט)
מדור שירי החידה בתקופת ימי הביניים קנה לו מקום מכובד הן בשירת ישמעאל הן בשירת ישראל. אחד ממחברי שירי החידה היה משה בן אברהם דרעי הקראי, שחי ופעל באלכסנדרייה של מצרים במחצית השנייה של המאה הי"ב.
המשך קריאה >>
הערות על לשונו של עגנון אגב קריאה ב"תמול שלשום"
מאת: גבריאל בירנבאום
אקדם 63, שבט תשע"ט
אגב קריאה ביצירתו של עגנון עוררו את תשומת ליבו של כותב המאמר כמה עניינים לשוניים.
המשך קריאה >>
ועד הלשון ומלחמת הלשונות
מאת: נתן אפרתי
פרק מן הספר מלשון יחידים ללשון אומה
הפרק השביעי מתוך ספרו של נתן אפרתי מלשון יחידים ללשון אומה: הדיבור העברי בארץ ישראל בשנים תרמ"ב—תרפ"ב (1881—1922)
המשך קריאה >>
מלחמת שִׁמְשׁוֹם בחוֹלְיוֹם
מאת: שושנה בהט
לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 189–190
ימות השבוע העבריים קרויים על שם מספרם הסודר, ורק השבת זכתה לשם עצמאי. בוועד הלשון היו שסברו שדבר זה אינו אפשרי באומה מתוקנת, ובשנת תרפ"ט (1929) הוצע לתת לימים שמות של ממש.
המשך קריאה >>
ברבורים ותוכיים: שמות מוטעים שהתקבעו בעברית בת ימינו
לשוננו פ (תשע"ח), עמ' 365–384; המאמר מוקדש לזכרו של דוד (דודיק) טלשיר ז"ל
הברבור והתוכי נזכרו במקרא בהקשרו של שלמה המלך, ושניהם במשמעותם המקורית נחשבו לעופות הכשרים למאכל. בתחילה עברה מסורת הזיהוי שלהם והשתלשלה מדור אל דור בהדרגה ובהתמדה מבלי מפריע, עד לעת החדשה.
המשך קריאה >>
על כתובת חנניה מירושלים
מאת: אלכסיי יודיצקי
אקדם 63, שבט תשע"ט
הכותב מגיב על כמה מן ההנחות של מפענחי הכתובת ומשיב על השאלה אם הכתובת כתובה בארמית או בעברית.
המשך קריאה >>
על חַמְצָן ומַעְבְּדָן, על חִזּוּר ועל פִּלְמוּר – כימיה בעברית
מאת: רונית גדיש
מתוך העיתון על-כימיה, "70 שנות כימיה", תשע"ח
מכיר טובה – אסיר תודה
מאת: קרן דובנוב
אקדם 48, סיוון תשע"ג
כאשר רוצים להביע רגשות תודה עמוקים משתמשים לעיתים בצירוף 'הכרת תודה', ויש המשבשים אותו ואומרים 'הוקרת תודה'. הצירוף הוותיק יותר, מלשון ימי הביניים, הוא דווקא 'הכיר טובה', ואילו הצירוף המקורי הוא בכלל 'החזיק טובה'.
המשך קריאה >>
מִמִּדְבַּר שִׂין – על הסמ"ך הנכתבת בשי"ן
מאת: אמנון שפירא
אקדם 26, תשס"ד (2004)
במאמר מקיף ורב עניין המחבר מתחקה על גלגולו של ההגה שבמקרא נכתב באות שי"ן אך נהגה לימים כסמ"ך. לדעת הכותב טוב היה אילו נכתבו כל השי"נים ההגויות כ־s באות סמ"ך. כך היו נמנעות שגיאות הגייה כגון "שְׁדרות" (במקום שׂדרות).
המשך קריאה >>
איך אומרים בפולנית פוֹטוֹסִינְתֵּזָה?
מאת: אמנון שפירא
לשוננו לעם נא–נב, א (תש"ס–תשס"א), עמ' 42–44
מאמר קצר ומרתק על שאילה ישירה ושאילה עקיפה של מילים מלשונות זרות.
המשך קריאה >>
מן הכתיב חסר הניקוד אל הכתיב המלא התקני
מאת: רונית גדיש
אקדם 61, סיוון תשע"ח
בשנת תשע"ז פרסמה האקדמיה את כללי הכתיב המלא החדשים – כשבעים שנים לאחר שפורסמו לראשונה כללי הכתיב של ועד הלשון.
המשך קריאה >>
העברית ולשונות אחרות – לקט מאמרים
לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), קובץ לשנת הלשון
דרכן של לשונות הבאות במגע שיש ביניהן יחסי גומלין והן מטביעות חותמן זו על זו. כמה מקשריה המרתקים של העברית עם לשונות אחרות נדונו במאמרים קצרים שהתפרסמו בעלונים השבועיים שהפיקה האקדמיה בשנת תש"ן – שנת הלשון העברית.
המשך קריאה >>
המרכיב העברי בערבית היהודית
מאת: עפרה תירוש־בקר
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 331–337
בחינת היסודות העבריים שבערבית היהודית תורמת תרומה חשובה לחקר העברית ותולדותיה, כי חלקם משקפים צורות הגייה קדומות.
המשך קריאה >>
המרכיב העברי בספרדית היהודית
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 326–330
בספרדית היהודית נשתלבו מילים עבריות לצורכי התרבות והדת, אך גם מילים רבות של חולין.
המשך קריאה >>
העברית ולשונות אירופה החדשות
מאת: גד בן־עמי צרפתי
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 319–325
מספר המילים בעברית שעבר עליהן תהליך של התאמה ללשונות אירופה ובייחוד לאנגלית גדול בהרבה ממה שנראה בעיון ראשון במילון.
המשך קריאה >>
עברית ויידיש
מאת: סימון הופקינס
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 313–318
העברית סיפקה ליידיש רובד המבדיל אותה משאר הלשונות הגרמניות, והיידיש תרמה רבות לעברית המתחדשת, ובייחוד ללשון המדוברת.
המשך קריאה >>
העברית והערבית
מאת: יהושע בלאו
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 306–312
העברית והערבית הן לשונות שמיות קרובות זו לזו במבנן ודומות באוצר מיליהן. בימי הביניים הושפעה העברית השפעה עמוקה מן התרבות הערבית בכלל ומן הלשון הערבית בפרט.
המשך קריאה >>
לשונות במגע
מאת: אמנון שפירא
לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 287–301
במאמר מוצגות כמה מן הדרכים הבולטות שבהן לשון אחת עשויה להשפיע על חברתה במערכת ההגאים, באוצר המילים וביחסי משמעות בין מילים ומבנים תחביריים.
המשך קריאה >>
עוד על שקיעי דקדוק המקרא בעברית החיה
מאת: ורד סיידון
לשוננו פ, ג (תשע"ח)
המאמר דן בקטגוריות דקדוק מקראיות שנעלמו כליל מלשון ימינו אבל נשרדה מהן צורה אחת או צורות אחדות.
המשך קריאה >>
"שיר עוגה" מאת ר' יחיאל בן אשר
מאת: יעקב עציון
לשוננו פ, א-ב (תשע"ח)
במדור שירת ימי הביניים של המילון ההיסטורי הותקנו יצירותיו של הפייטן ר' יחיאל בן אשר, שפעל בספרד במאות הי"ד והט"ו, וככל הנראה היה נינו של הרא"ש. ר' יחיאל כתב קינות כאוּבות בעקבות הפרעות שהתחוללו בטולדו בשנת קנ"א (1391) ובהן נספו רבים מבני משפחתו.
המשך קריאה >>
"אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה"
מאת: סמי ברדוגו
העברית סד, א–ב (תשע"ז)
אני חי כמעט באופן בלעדי בזכות השפה והודות לחומריה של העברית. ישותי, הווייתי, חיי – מחזיקים מעמד בגלל אותו שדה, אותו מתחם או "בריכת המילים", כפי שאני מכנה את תחום המחיה שלי, ההיבט שלי. אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה, בתוך נזילותן של האותיות, מתפרש ימינה ושמאלה, אני מבצע תנועות קטנות וגדולות, יורד לעומק ועולה חזרה אל קו המים.
המשך קריאה >>
על דלות הלשון והשפעתה על השיח
מאת: גיל הראבן
אקדם 60, תשע"ח (2018)
"זכינו ולרשותנו עומד עושר עצום של 3,000 שנה. זכינו בעושר, ואין צידוק לכך שילדינו יגדלו בדלות" – מאת הסופרת גיל הראבן.
"אני רואה עצמי מחזֵר של הספרות העברית"
מאת: עמוס עוז
העברית סד, א–ב (תשע"ז)
אומרים שהשפה העברית הייתה שפה מתה במשך 1700 שנים. אומרים שאליעזר בן־יהודה החיה אותה. אך לא, היא לא הייתה שפה מתה. ולא בן־יהודה החיה אותה, ודאי לא בן־יהודה לבדו החיה אותה. היא הייתה יפהפייה נרדמת, לא שפה מתה.
המשך קריאה >>
על 'שמץ', 'שמץ פסול' ומה שביניהם
מאת: אריאל שוה
אקדם 59, תשע"ח
המילה שמץ מתועדת במקרא פעמיים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד, יב); "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּו" (שם כו, יד). במחקר החדש התלבטו מאוד בגיזרונה של המילה, ובזיקה שלה אל שִׁמְצָה – מילה סתומה אף היא.
המשך קריאה >>
יהלום בספיר: מאבני החן שבדיוואן הנגיד
מאת: שולמית אליצור
העברית סד, א–ב (תשע"ז), עמ' 26–35
במאמר הכותבת עומדת על הקשר בין שיר היין של שמואל הנגיד "יָהֲלוֹם בְּסַפִּיר" ובין הדימוי הזוהר והצח כיהלום של כתיבתו.
המשך קריאה >>
דתי, חילוני וחוזר בתשובה
מאת: גבריאל בירנבאום
לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 170–173
בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך.
המשך קריאה >>
טובים השניים מן האחד: לחשיבותם של צירופי מלים במילון העברי
מאת: ראובן מירקין
לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 18–23
רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה
מאת: משה בר־אשר
לשוננו עח, ד (תשע"ו), עמ' 421–439
בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצידי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.
המשך קריאה >>
"טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים
מאת: שולמית אליצור
העברית סג, ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150
מה המשותף לשלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית?
המשך קריאה >>
