מלחמת השפות

"מלחמת השפות" התחוללה בארץ בשנים תרע"ג–תרע"ד (1913–1914).

החברה היהודית־גרמנית "עזרה", שהקימה בארץ מוסדות חינוך שהשפה העיקרית בהם הייתה גרמנית, החלה בהקמת הטכניון (נקרא אז "טכניקום") בחיפה – הוא בית הספר הגבוה הראשון בארץ. הקורטוריון, הגוף המנהל של המוסד, החליט ביום 26 באוקטובר 1913 כי שפת ההוראה במקצועות הטבע והטכניקה תהיה גרמנית. ההחלטה גרמה לסערה. המורים והתלמידים של חברת "עזרה" בארץ הקימו תנועת מחאה גדולה. המורים הצהירו שלא ילמדו בבתי הספר שבהם שפת ההוראה גרמנית. התלמידים הכריזו על שביתה ונטשו את ספסל הלימודים. בתוך זמן קצר קמו בתי ספר חדשים – למורים ולתלמידים שפרשו ממוסדות "העזרה" – שבהם לימדו רק בעברית.

המאבק קיבל את השם "מלחמת השפות". מאמרים רבים התפרסמו בעיתונות בת הזמן. הדרישה הייתה עקרונית וגורפת: העברית היא השפה שבה יש ללמד וללמוד בבתי הספר היהודיים בארץ. המאבק הסתיים בניצחון העברית, ומעמדה בארץ התחזק מאוד, ובין השאר היא זכתה להכרת השלטונות העותמאניים כשפת הוראה רשמית.